ארכיון חודשי: ינואר 2012

השקר של חיינו הוא גם האמת של חיינו

האמת היא שהנשאלים מעידים על עצמם כי כמעט כולם, תשעים ושבעה אחוזים בהם, רואים את עיקר העיקרים הבונה את זהותם היהודית בשואה. לא במלחמת השחרור. לא בבניין הארץ, לא בתחייתה המופלאה של השפה העברית שנחשבה כאחת משלש השפות המתות, לא בכינוס גלויות, לא בהקמת רשת של לומדים וחוקרים וחלוצי מדע באוניברסיטאות ובישיבות השוקדות על הרחבת ים התלמוד. לא. בשואה, בהכרה כי מה שהיה הוא מצב קוסמי, כי השואה היא מימושו של איום השמדה שימיו כימי עולם וימי העולם לא תמו, והעתיד עוד לפנינו ועימו גם השואה שלא תמה ולא תיתום. זה נורא. לבנות כך זהות יהודית מחייב הרהורי תשובה עמוקים. אי אפשר לחיות כך. אי אפשר לגדל ילדים בעם הזה כך. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגות, היסטוריה, יהדות, כללי | עם התגים | 2 תגובות

מכתמים שבוע 48

רק היתומים יודעים כי אמותיהם בוכות על צוואריהם בשמים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, כללי, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

ליל שימורים ושחר של תקווה

"מתים שהחיה יחזקאל" אומר רבי אליעזר במסכת סנהדרין דף צ"ב עמוד ב', "עמדו על רגליהם, ואמרו שירה ומתו. מה שירה אמרו?… רבי יהושע אומר: שירה זו אמרו "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל"(שירת חנה שמואל א' פרק ב' פסוק ו'). רבי יהודה אומר: אמת משל היה. אמר לו רבי נחמיה: אם אמת – למה משל, ואם משל – למה אמת? אלא: באמת משל היה". במקום שהמוות בא ומהלך חופשי, אמרו שירה, נשבעו כי התחייה תבוא גם תבוא לאחר הדומיה. מול האלוהים שהדף נגדה נא לכל העולם כולו את עמו לשאול, שרו כי הוא האלוהים שיעלה את עמו מן השאול. המתים שקמו לתחייה היו משל? היו אמת? "באמת משל היה", לא גם אמת וגם משל אלא מציאות סוריאליסטית שהייתה לריאליה, אמת לאמיתה בתוך משל שהיה לצוואה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, יהדות, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

אמנה על הדרת נשים- בריחה מאחריות

הדרת נשים אסורה בכל מרחב. כך חשבתי. מרחב ציבורי מה הוא? איני יודע. תמונה של אישה בעיתון או בגיליון פרשת השבוע היא תמונה במרחב הציבורי? אישה על הבמה, היא במרחב הציבורי? אישה על הקתדרה האוניברסיטאית, על כס בית המשפט הגבוה לצדק, היא במרחב הציבורי? המילה הז'ורנליסטית הזאת," מרחב ציבורי", כמו גם הביטוי "הדרת נשים" עצמו, חדרה לתוך השיח ויותר משהיא מאירה את הנושא השנוי במחלוקת היא מסווה אותו. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגות, היסטוריה, יהדות, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

מכתם ליום, מכתם ליום, שבוע 47

בנוחו אוסף האדם פסים

ובנוסעו הוא מניח אותם לפניו

ועליהם, מעט מעט, ינוע

קרון חייו אל מחוז עתידו.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, כללי, ספרות, שירה | עם התגים | תגובה אחת

שיעבוד המעביר אדם על דעתו ועל דעת קונו

החטא הגדול של המדכא, של המענה, של השולל את חירותו של האדם, של הגוזל ממנו את פת לחמו ואת הזכות לשוויון, הוא בכך שהוא גוזל ממנו גם את אלוהיו, את "הפנים אל פנים". אין יודע מה קשה ממה "אל שומע" שהמדוכאים נואשו מלקרוא אליו ואין לו "פנים אל פנים" עימהם, או להיפך, "שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִים" (איוב פרק ל"ה, פסוק י"ב). מדוכאים צועקים והרשעה גדולה כל כך שהאלוהים מפנה עצמו כביכול מן העולם הכושל ואינו עונה. ב"גְּאוֹן רָעִים" יש סילוק שכינה מכל אדם. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, יהדות, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

מלחמת לבנון השלישית

לבד מאנחות שבר במחנה החילוני שנתפרק גם מנשקו וגם מאמונותיו, אין לנחישות הציונית הדתית יריב אידיאי בשטח. אין בקרבנו היום, לא דתיים היראים את השינוי החרדלי שכבר אינו זוחל, ולא חילונים הרואים את כיבושיו בייאוש גובר והולך, מי שיודע לנסח ציונות בת תוקף אחר מזו שנוסחה בישיבות שמאחת מהן מודיע הרב לבנון על התפטרותו. הפחד הקיומי מפני פרידתה העתידה של המדינה מערכי יסוד אוניברסאליים, אם בחקיקה אם בהשלמה עם מפגעי אקלים אידיאולוגי, שוב אינו מרתיע. בצל הקפיטליזם המעמיד בראש הסולם הערכי את הטכנולוגיה פורצת השווקים ובצל המחאות של קרבנותיה המעמידים בראש הסולם הערכי את ערך השוויון בנגישות לחינוך ולדיור ולהזדמנויות בכלל, כובשת מסירות הנפש האלטרואיסטית האישית של האנשים והנשים המאמינים בעליונות ההלכה ובבשורותיה את המדינה, והם קוראים לה "ציונית" בלי לחשוש לא למה שאומר העבר ולא למה שאומר העתיד.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, היסטוריה, יהדות, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה