קטגוריה: אקטואליה

ייסורי הנוודים

הכאב הזוחל בעורקי הישראלים שנטשו את הארץ עז יותר מיסורי השוט המצליף של דייניהם ושופטיהם. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגות, חברה, יהדות, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

עם מותו

החלומות שנטל עימו להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגות, היסטוריה, חברה, יהדות | עם התגים | כתיבת תגובה

בשם כל מי שנברא בצלם

יכול להיות שלא שמעתי בארץ הזאת שהתרגלה להתבונן בשאלות של טיפוח תקוות השלום דרך הפריזמה הביטחונית בלבד, דבר על יש עתיד אחר, מפני שאי אפשר להם לאוטובוסים סגרגטיביים להיות חלק מן העתיד ואי אפשר לו לבית היהודי להכיל את ההשלמה עם התהפוכה המגונה הזאת, ועל כן הפוך על הפוך, במפגן של הגינות מופלגת, לא מדברים ביש עתיד על מה שמבייש את העתיד ולא בבית היהודי על מה שמבייש את הבית היהודי. שותקים אפוא. הפוליטיקה החדשה עושה. לא מדברת. ומה שהיא לא עושה נעשה מעצמו. והיא לא מדברת. ומה שנעשה מעצמו היא לא עוצרת. כי היא פוליטיקה של קדימה. של מחר. של המחר המיידי. על המחר שאחר מחר היא לא שמעה. היא חדשה מדי כדי להעלות על הדעת איפה היא תהיה מחר שאחרי מחר. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, היסטוריה, חברה, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

חכמים היזהרו בכודן של הנשים ושל הלשון

עכשיו אין האקדמיה יכולה לחזור בה מן ההיתר שנתנה לומר ראשה לראש. המציאות כבר היכתה את הלשון שוק על ירך, ואין כל סבירות שמה ששונה ישתנה שוב לטוב. אבל טוב תעשה אם תיזהר מפני לחצים לא מדודים היכולים לבוא עוד ועוד.זהירות זאת היא בחינת זהירות בכבודן של נשים שאינן זקוקות לתארים מלאכותיים כדי להכבד בין הבריות. כל כבודן בהישגיהן, במעמדן, בסגולותיהן, ומי שאומר גברתי ראש הממשלה מביע הערכה עמוקה לגברת אפילו אינו אומר גברתי ראשת הממשלה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגות, חברה, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

קן הקוקיה

יום אחד, עוד בטרם יושלם מבצע "קן הקוקייה", הם גילו לתדהמתם כי מה שהם דימו לבלוע אוכל אותם מבפנים. ההדר התחיל להיגרס כחצץ. השוויון להיטחן כבולבוסים. הליבראליזם לעורר בחילה. אבל היה מאוחר כבר.

רק עופות שהיו פעם אצילים ונהיו עכשיו מוזרים בעיני מעריצי הקוקייה יותר ויותר, ניסו להתייצב ולהילחם מבפנים על הערכים הוותיקים והמקודשים בעיני ראשונים. אבל הם לא הבינו, העופות שהיו למוזרים האלה, שתנועה אפשר לכבוש מבפנים אבל את התהליכים להם התמסרה אי אפשר לבלום מבפנים.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, חברה, כללי | כתיבת תגובה

היא אפילו לא מסמיקה

יצחק מאיר

כסף קונה. הכל. אין לו תכלית אחרת. מפת לחם חרבה ועד לעוגת קצפת שופעת. ממיטת זרדים מתחת לגשר עיר סואנת ועד לאפריון בארמון לאגונה מתיפייפת. מחלומות ועד לשררה. מנכסים ועד לאנשים. הכל. אפילו כסף קונה הכסף, אפילו הון קונה הממון, אפילו אלים להם הוא סוגד, אפילו כוכבים ומזלות אותם הוא עובד. אפילו את הדמוקרטיה.
מילה נאה. מילת מד ערכים דמוקרטיה. מילה מצועפת בהינומת קדושה. מילה קורנת קדמה, בוהקת חירות, מצוחצחת תקינות חברתית ופוליטית. מרוממת. כמעט דתית. בימי הבחירות האלה הלנים בצפיפות מחניקה בכל עיתוני העולם, היא מילה של מותר האדם מן העריץ, מן הנבל, מן הרודן, מאדון ההצעות שאי אפשר לסרב להן. מילה שהייתה צריכה להסמיק כשהיא קוראת שהכסף קונה גם אותה. אבל כיוון שהפכה לקיטש, היא כבר אינה יכולה או אינה צריכה להסמיק, כי קיטש סובל הכל.
סוקרים מתחרים אלה באלה בחשיפת שברי האחוזים שקנה לעצמו מועמד על פני יריבו, ובה בעת כתוב בטור בו הם נזכרים כי המועמד האחד גרף כך וכך מיליונים, שלש ספרות של מיליונים, במבצע של חודש אחד אל עומת המועמד השני שגרף גם הוא מיליונים, קצת פחות או קצת יותר, כדי לקנות, מה? את שבר האחוז? את המדווח? את המצביע העתידי? את הבוחר? את הדמוקרטיה…? והיא לא מסמיקה?!
העברית הכירה פעם את המונח "תורמים את המזבח" שמשמעו היה מנקים אותו מן האפר שהותירה אחריה שריפת הקורבנות. הכוהנים היו ממונים על תרומת המזבח. מי יבין היום את המונח המוזר הזה? תורמים היום משמע קונים, והמזבח משמע השלטון, שלטון קטן במפלגונת זעירה שאינה נחשבת בגויים, ושלטון ענק שכל גויי העולם נחשבים בידו. תורמים. בלי הגבלה. בלי שיעור. לא את האפר. את אבק הזהב. תורמים כאילו מפני שלכסף אין ריח אך מכחישים באוזני העולם שזיכרון יש לו לכסף, וביום פקודה הוא יבוא אל קרן המזבח עליו העלה את עולתו וידרוש את קרבנו לחמו. אי אפשר אחרת. והדמוקרטיה לא מסמיקה….
הכסף הוא גם לשונאי מזהיר. פעם הוא קורא לעצמו נדבה. פעם הוא נכנס לזירה בשם של פריימריז. הוא קורא לעצו קוקוס. הוא מופיע כמחירה של צלחת בסעודה בה משמיץ טוען אחד לכתר טוען יריב לכתר. יש שהוא עולה על הבמה תחת כסות המחויבות האידיאולוגית האצילה. הכל הולך. גם הכזב. השפה סובלת כל מי שמעקם את אמיתה. אבל היא לא יכולה להפריח אל ארץ עוץ את העובדה, הכסף קונה! הוא מתבונן בעין לועגת בכל הנואמים ובכל הטקסטים של הנאומים ובכל הכרזות ובכל האסיפות ובכל הראיונות ובכל העימותים ובכל האסמסים ויודע שהכל הבל. הפרוטה קונה גם את הירח. כל היתר הזוי. והדמוקרטיה אינה מסמיקה….
בכל מדינה ומדינה יושבים פרלמנטים וסנאטים ומועצות נבחרות ואין מספר נבחרים שהלכו אל הציבור בשם אידיאלים נשגבים ורכבו על גבי גמלים של הבטחות והרקידו סוסים לבנים אצילים בניגוני שבועות והתחייבויות חגיגיות, והכסף קונה הכל, או מונה את השקעותיו הכושלות או מנגב את פיו מריר הצלחותיו המרשימות ומחכה להצבעות הנכונות ולחקיקה הנאורה ולמינויים היצירתיים, והדמוקרטיה רואה ואינה מסמיקה….
ואחרי כן, אחרי הבחירות המתישות כוחו של כל מי שהיה רעב דיו כדי להשקיע כל יצירו וכל שריריו וכל שעותיו וכל חלומותיו במרוץ אחר אותה פרוטה גואלת שתביא אותו דמוקרטית כמובן אל מחוז החפץ על חשבון מי שלא ידע ולא יכול היה להתברך מאלוהים ומאדם בממון מספיק כדי לבנות לו קן בתוך חורשה שנשתלה פעם על ידי תמימים שהאמינו בייחודם ובשליחותם, אחרי הבחירות, יעסקו אלה בחשבון הנפש ואלה בחשבון פשוטו כמשמעו, והדמוקרטיה שזכתה כאילו בניצחון מזהיר אפילו לא תסמיק….
…ואל תבוזו לקטנות. הדמוקרטיה במעצמות כובשות עולם עשויה מאותו הד.נ. א של הדמוקרטיה בנסיכויות הריבונות הצנועות. הכסף הקונה הכל הוא תמיד גדול. המחיר ההתחלתי בגדולות גבוה פי כמה מאשר המחיר ההתחלתי בקטנות. אבל הכל היינו הך. מתפקדים, ומטה הממון כבר יודע מי התפקד בעבור מי, ומי יקנה את השלטון בשם מה. אין הבדל. ההון הקטן או ההון הגדול בוחר את הנישה בה יטיל את ביצתו, ביצת עפרוני כאן וביצת בת יענה שם, העיקר שהביצה תוטל ותיבקע והאפרוח יצוץ פתע מבין הקליפות וכבר מקורו דורש את התולעת הקטנה או הגדולה המגיעה לה. והדמוקרטיה אפילו אינה מסמיקה…
אבל היא נעלבת. לפי מה שהיא אומרת היא נעלבת. היא שואלת אז מה אתה מציע? בלי כסף? יש דבר כזה בלי כסף? עם בקרה? יש דבר כזה כמו בקרה יעילה? עם תקנות מחמירות? לא היו מעולם ולא תהיינה תמיד מחמירות עד השמים וכנועות ורמוסות מלכתחילה על הארץ? אז מה אתה בדיוק רוצה… וכועסת, הדמוקרטיה תשוב אל המילון של התיבות הנאורות, ומה לעשות, היא אפילו לא תסמיק….
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגות, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

היסטוריה כבקשתך

שום דבר אינו יציאת מצרים אלא יציאת מצרים עצמה. שום דבר אינו חורבן הבית אלא חורבן הבית עצמו. שום דבר אינו תור הזהב אלא תור הזהב. שום דבר אינו גטו אלא גטו ושום דבר אינו אושביץ אלא אושביץ. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגות, היסטוריה, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה