קטגוריה: חברה

נציב המלח

וינייטה לפרשת לך לך התשע"ד נציב המלח יצחק מאיר   אשת לוט שנסה מן ההפכה הבוערת של סדום ועמורה הביטה אל אחור ונזדעזעה לראות כי כבר מחורבנן הן עולות כערים מטפוריות שלא תחרבנה ותעמודנה על תילן ימים רבים והיא נבהלה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, חברה, יהדות, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

ייסורי הנוודים

הכאב הזוחל בעורקי הישראלים שנטשו את הארץ עז יותר מיסורי השוט המצליף של דייניהם ושופטיהם. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגות, חברה, יהדות, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

הקול הוא הסיפור, המילה היא נשמתו

וינייטה לפרשת ויקרא התשע"ג הקול הוא הסיפור. המילה היא נשמתו יצחק מאיר התרבות היא היוצרת הגדולה של הדרמה. היא כותבת את מחזה החיים, מחזה-מחזה לכל לשון ולשון, לכל אי מאיי הים, לכל אמונה ואמונה מאמונות האדם, לכל עת ולכל זמן, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, חברה, יהדות, כללי, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

עם מותו

החלומות שנטל עימו להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגות, היסטוריה, חברה, יהדות | עם התגים | כתיבת תגובה

בשם כל מי שנברא בצלם

יכול להיות שלא שמעתי בארץ הזאת שהתרגלה להתבונן בשאלות של טיפוח תקוות השלום דרך הפריזמה הביטחונית בלבד, דבר על יש עתיד אחר, מפני שאי אפשר להם לאוטובוסים סגרגטיביים להיות חלק מן העתיד ואי אפשר לו לבית היהודי להכיל את ההשלמה עם התהפוכה המגונה הזאת, ועל כן הפוך על הפוך, במפגן של הגינות מופלגת, לא מדברים ביש עתיד על מה שמבייש את העתיד ולא בבית היהודי על מה שמבייש את הבית היהודי. שותקים אפוא. הפוליטיקה החדשה עושה. לא מדברת. ומה שהיא לא עושה נעשה מעצמו. והיא לא מדברת. ומה שנעשה מעצמו היא לא עוצרת. כי היא פוליטיקה של קדימה. של מחר. של המחר המיידי. על המחר שאחר מחר היא לא שמעה. היא חדשה מדי כדי להעלות על הדעת איפה היא תהיה מחר שאחרי מחר. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, היסטוריה, חברה, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ

וינייטה לפרשת כי תישא התשע"ג אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ יצחק מאיר העכשוו והמייד צרים יחדיו על התרבות. אם יבקיעו את חומותיה- תאבד. חייה תלויים באיפוק, ביצירת רווח בין התעוררות הכמיהה לבין סיפוקה. אין לה שלטון-לא  על מעשי בני האדם, אם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, חברה, יהדות, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

רוח נושבת מן המשכן שבלב

מקום בו בית המשפט הוא סוכן הדין האחד, ומה שלא אסר חשוב בעיני הרבים כמותר, הבריות לומדות בו לרנן כי היושר הוא יחסי וכי אם אין המשפט אוכף אשמה על חוטאים וגוזר ענישה על חייבים – גם עיוות הוא ישר, ורינונים מביאים לכלל מעשה. במקום כזה צריך המצפה לישועה להתפלל שהמשכן שבנה ה' לשמו בתוך האדם, לא ייחרב חלילה כשני המקדשים שנבנו לשמו בירושלים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, חברה, יהדות, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה