קטגוריה: כללי

נציב המלח

וינייטה לפרשת לך לך התשע"ד נציב המלח יצחק מאיר   אשת לוט שנסה מן ההפכה הבוערת של סדום ועמורה הביטה אל אחור ונזדעזעה לראות כי כבר מחורבנן הן עולות כערים מטפוריות שלא תחרבנה ותעמודנה על תילן ימים רבים והיא נבהלה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, חברה, יהדות, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

ייסורי הנוודים

הכאב הזוחל בעורקי הישראלים שנטשו את הארץ עז יותר מיסורי השוט המצליף של דייניהם ושופטיהם. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, הגות, חברה, יהדות, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

חידוש הפעילות

חידוש הבלוג להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים | תגובה אחת

הקול הוא הסיפור, המילה היא נשמתו

וינייטה לפרשת ויקרא התשע"ג הקול הוא הסיפור. המילה היא נשמתו יצחק מאיר התרבות היא היוצרת הגדולה של הדרמה. היא כותבת את מחזה החיים, מחזה-מחזה לכל לשון ולשון, לכל אי מאיי הים, לכל אמונה ואמונה מאמונות האדם, לכל עת ולכל זמן, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, חברה, יהדות, כללי, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

בשם כל מי שנברא בצלם

יכול להיות שלא שמעתי בארץ הזאת שהתרגלה להתבונן בשאלות של טיפוח תקוות השלום דרך הפריזמה הביטחונית בלבד, דבר על יש עתיד אחר, מפני שאי אפשר להם לאוטובוסים סגרגטיביים להיות חלק מן העתיד ואי אפשר לו לבית היהודי להכיל את ההשלמה עם התהפוכה המגונה הזאת, ועל כן הפוך על הפוך, במפגן של הגינות מופלגת, לא מדברים ביש עתיד על מה שמבייש את העתיד ולא בבית היהודי על מה שמבייש את הבית היהודי. שותקים אפוא. הפוליטיקה החדשה עושה. לא מדברת. ומה שהיא לא עושה נעשה מעצמו. והיא לא מדברת. ומה שנעשה מעצמו היא לא עוצרת. כי היא פוליטיקה של קדימה. של מחר. של המחר המיידי. על המחר שאחר מחר היא לא שמעה. היא חדשה מדי כדי להעלות על הדעת איפה היא תהיה מחר שאחרי מחר. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, היסטוריה, חברה, כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

בשבח הצחוק והשמחה

"צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים" מובנו שהאלוהים עשה או ברא את הצחוק והעניקו בחסדו לאדם. בצל עץ החיים הוא נולד והוא מת האדם, ובצל עץ הדעת הוא חי כל ימיו, ואילולא מתת הצחוק שניתנה לו משמים הוא היה מוציא ימיו עד מאה ועשרים ברצינות מדכאה או בקלות ראש מייאשת, היינו הך, ולא היה בידו קנה מידה למדוד בו את המרחק בין החשוב לבין התפל, בין העומד לבין החולף, בין העומק לבין התהום ובין העננה לבין המרום. הצחוק הוא נחמתו הברוכה של בוגר אקדמיית "דע את עצמך". הוא נוסחת תורת היחסות של הגורל. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, יהדות, כללי, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

קן הקוקיה

יום אחד, עוד בטרם יושלם מבצע "קן הקוקייה", הם גילו לתדהמתם כי מה שהם דימו לבלוע אוכל אותם מבפנים. ההדר התחיל להיגרס כחצץ. השוויון להיטחן כבולבוסים. הליבראליזם לעורר בחילה. אבל היה מאוחר כבר.

רק עופות שהיו פעם אצילים ונהיו עכשיו מוזרים בעיני מעריצי הקוקייה יותר ויותר, ניסו להתייצב ולהילחם מבפנים על הערכים הוותיקים והמקודשים בעיני ראשונים. אבל הם לא הבינו, העופות שהיו למוזרים האלה, שתנועה אפשר לכבוש מבפנים אבל את התהליכים להם התמסרה אי אפשר לבלום מבפנים.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אקטואליה, חברה, כללי | כתיבת תגובה