קטגוריה: ספרות

יצר מחשבות הלב

וינייטה לפרשת נח התשע"ד יצר מחשבות הלב יצחק מאיר   "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה',א'), על התורה כולה נאמר לא רק על הפרקים בהם מספר הכתוב ספור בריאת האדם ומונה את עשרת הדורות שיולדו לו עד נוח. אילו אמר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, יהדות, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

זהות יהודית בצומת הזהויות

אדם שופך שיחו לבדו לפני האלוהים שציווה עליו "אהבת הרע כנפשו" ,בלשון ספר האמונה הרמה שכתב רבי אברהם בן דוד הלוי הספרדי. הוא השונה האולטימטיבי לפני בוראו והשווה האולטמטיבי לפני ריעיו. רבי אברהם בן דוד מוסיף, "ויכנוס תחתיו אמונה במשא ובמתן, וצדק המשקל והמדה, ועזיבת הרבית, וחבול העני, וחזרת אבידה, ופריקת המשא מן הבהמה, והקם המשא הנופל, וביקור חולים, וקבורת מתים, ומתנות האדם בלקט הכרם והשדה, והשכחה, והפאה, וצדקת המעשר, ותת שכר שכיר ביומו, ואהבת הגר ולחוס על הריע, ובלתי התעלם ממנו, ושמיטת החוב מן הלוה בשנה השביעית, והחזרת הקרקעות לבעליהם במועד ידוע, ושלוח העבד עברי אחר שש שנים, והעניק אותו כשישלחנו מכל אשר בידו, ולשלחו לחפשי בהשחית אבר מאבריו אשר אי אפשר תמורתם וכדומים לאלה הרבה מאד" (מאמר שלישי). להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, יהדות, ספרות | עם התגים | תגובה אחת

הקול הוא הסיפור, המילה היא נשמתו

וינייטה לפרשת ויקרא התשע"ג הקול הוא הסיפור. המילה היא נשמתו יצחק מאיר התרבות היא היוצרת הגדולה של הדרמה. היא כותבת את מחזה החיים, מחזה-מחזה לכל לשון ולשון, לכל אי מאיי הים, לכל אמונה ואמונה מאמונות האדם, לכל עת ולכל זמן, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, חברה, יהדות, כללי, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ

וינייטה לפרשת כי תישא התשע"ג אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ יצחק מאיר העכשוו והמייד צרים יחדיו על התרבות. אם יבקיעו את חומותיה- תאבד. חייה תלויים באיפוק, ביצירת רווח בין התעוררות הכמיהה לבין סיפוקה. אין לה שלטון-לא  על מעשי בני האדם, אם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, חברה, יהדות, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

בשבח הצחוק והשמחה

"צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים" מובנו שהאלוהים עשה או ברא את הצחוק והעניקו בחסדו לאדם. בצל עץ החיים הוא נולד והוא מת האדם, ובצל עץ הדעת הוא חי כל ימיו, ואילולא מתת הצחוק שניתנה לו משמים הוא היה מוציא ימיו עד מאה ועשרים ברצינות מדכאה או בקלות ראש מייאשת, היינו הך, ולא היה בידו קנה מידה למדוד בו את המרחק בין החשוב לבין התפל, בין העומד לבין החולף, בין העומק לבין התהום ובין העננה לבין המרום. הצחוק הוא נחמתו הברוכה של בוגר אקדמיית "דע את עצמך". הוא נוסחת תורת היחסות של הגורל. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, יהדות, כללי, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

רוח נושבת מן המשכן שבלב

מקום בו בית המשפט הוא סוכן הדין האחד, ומה שלא אסר חשוב בעיני הרבים כמותר, הבריות לומדות בו לרנן כי היושר הוא יחסי וכי אם אין המשפט אוכף אשמה על חוטאים וגוזר ענישה על חייבים – גם עיוות הוא ישר, ורינונים מביאים לכלל מעשה. במקום כזה צריך המצפה לישועה להתפלל שהמשכן שבנה ה' לשמו בתוך האדם, לא ייחרב חלילה כשני המקדשים שנבנו לשמו בירושלים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, חברה, יהדות, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה

מעורבות עם הבריות ודרכי שלום

בין כך ובין כך, עדיין "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" קיים ועומד איתן, ואינו מניח לפרכס פני רשע כדי לרצותו, ולא ליפות קלסתר בעלי השררה בכחל ובשרק כדי ליטול מהם שכר חנופה, ולא למחול לתקיפים המסווים מצחם הנחושה לבוא אל הציבור כאוהבים לנשלו להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגות, היסטוריה, חברה, יהדות, ספרות | עם התגים | כתיבת תגובה